המרד שלי

צבע

גדלתי בקהילה צבעונית. לכולם היה מראה היפי, מלא תכשיטים. זה היה חלק מהאווירה.

האנשים היו צבעוניים, היהדות היתה צבעונית, הכל היה חי וצבעוני.  

ביצירה שלי אני באה מהמקום הזה והולכת אליו - מקום שבו הכל צבעוני, חי, משתנה ורוקד.

 כשלמדתי בחזותי היה משהו בגישה שהרגיש לי מנוכר. כל כך שונה מהמקום ומהמוטיבציה שלי ליצור ולחבר. וזה הקפיא אותי. 

היה לי שם איזה תרגיל בוידאו ארט, ופשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל. אז המורה הציעה שאשאיל מעולם שאני מחוברת אליו. 

באותה תקופה הייתי עובדת בפסטיבלים באיפור גוף, אז ניסיתי להכניס את האיפור, את הגוף ואת השימוש בצבע לוידאו. נוצרה עבודה שקראתי לה הסתר פנים, והרגשתי שסוף סוף הצלחתי להביא משהו שלם, משהו שאהבתי. שילובי צבעים, עיטורים, פרץ של צבעוניות שמחה ויצירה. זה גרם לי להבין כמה אני מחוברת לצבע וחומר. 

 זה המרד שלי. מרד הצבע באפרוריות ובעצב.